<h1>תניא רבתי סימן פ"א</h1>
<h2>דף קד.</h2>
ובמוצאי יום הכפורים מבדילין על הכוס כדרך שעושין במוצאי שבת ומברכין על הנר ועל הבשמים. ואפילו חל באמצע שבוע. ואין מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים אלא על אור ששבת. לפיכך מנהגנו להוליך נר דלוק מבית הכנסת לביתו כדי לברך ברכת בורא מאורי האש על אור ששבת. ואם אין לו אור אחר אלא היוצא מן העצים ומן האבנים. הדלקה ראשונה אסור לברך עליו בורא מאורי האש. מכאן ואילך מותר. מצאתי שנהגו בני מגנצא ובני ווירמישא שלא ליפול על פניהם באותן ימים שבין יום הכפורים לחג הסכות. וכן מצאתי בשם הר' שמחה מאישפירא ז"ל שאין נופלין על פניהן בימים שבין יום הכפורים לחג הסכות. לפי שבהן נשלם בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. שנאמר (מ"א ח') ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. ומנהגנו שלא לימנע בהם מליפול על אפים. וכן אין נמנעין בשני ובחמישי שבינתים לומר וידוי ואבינו הרחמן וליפול על פניהן. גם ביום שלאחר יום הכפורים עצמו אין להמנע מליפול על אפים כשאר אסרו חג שלאחר ימים טובים. לפי שביום הכפורים עצמו אנו נופלין על אפים וכל שכן ביום שלאחריו. כך מצאתי בשם מורי הרב חביבי ז"ל.
